כולם יודעים שיש משהו בכיסאות שגורם לנו לחשוב. אבל לא רק בכיסאות. גם לספסל, כורסא ואפילו ערסל יש את התכונה המבורכת והמקוללת הזו (תלוי מתי שואלים אותי). אז פיניתי קצת זמן לנופש והחלטתי שזה יהיה נופש ים המלח. מהר מאוד מצאתי את עצמי חושב על כיסא תוך כדי ישיבה על אחד. ואז גם חשבתי על גלעד כהנא ועל השיר או הדיסק שלו "משוחח עם כיסא". ואני לחלוטין מתחבר לרעיון הזה של לשוחח, ואם אין עם מי אז בוודאי שכיסא הוא אופציה ראויה. אבל השאלה האמיתית היא למה דווקא כיסא הוא שמעורר בנו את הרצון לחשוב? הרי הייתם מצפים שדווקא שכיבה אופקית על מזרן או מיטה הם שידחפו את המוח להתנתק מהמוכר ולצאת לטיול מנטלי ללא שום יעד, מטרה או תכלית. אז הייתם.
ואכן בכל זה הגיתי בעודי מתפנן בנופש בים המלח. למה נופש? למה ים המלח? למה נופש ים המלח? אבל למה לעצור כאן. למה ספסלים? למה ערסלים? למה בריכת מים מתוקים מצופה קרמיקה מרוקאית אותנטית? כי ככה. אבל גמל תועה נתן לי סטירה מטפורית והזכיר לי מה מעשי באותו מקום פלאי וקסום – לשבת על כורסת טלויזיה מעוצבת באמצע המדבר ולחשוב על כלום. ניסיונות לפעילות מסוג זה היא נפוצה. כולם רוצים לחשוב על כלום. אבל רובנו לא מצליחים, כי תמיד יש משהו לחשוב עליו והמשהו הזה הוא בדרך כלל החיים. אז מה בדיוק חושבים על החיים? הביולוג כמדומני חושב על על תאים, DNA, רקמות ושאר תולעים. האנתרופולוג חושב על כל האנשים שחיים סביבו. מה עושים, כיצד הם מתקשרים אם בכלל. הפילוסוף חושב איך צריך להעביר את הזמן. איך ראוי לנהוג, מה נכון ומה לא.
הגמל שהחל לבלוס את הצימר הבנוי קש הזכיר לי שהגיעה העת לארוחת ערב. ואני חשבתי לעצמי שדייג שמנסה לדוג משהו בים המוות הוא כמו גלעד כהנא שניסה לשוחח עם כיסא. שניהם יכשלו כישלון חרוץ. ודווקא בגלל זה נפלה אצלי ההחלטה. תפסתי כסא בר נמוך מפלסטיק וחכה. אין ספק שציירתי כאן תמונה אירונית במיוחד חשבתי לעצמי. נופש לי לחוף ים המלח, ובידי חכה שלעולם לא תתפוס שום דבר. לו רק הייתי מביא מצלמה. הייתי מצלם את התמונה הנשגבת הזו ומתייג את עצמי בפייסבוק.
מצעים - בלוג רהיטים, מזרנים 